top of page
  • תמונת הסופר/תניר רווה

מתערב סידרתי

עודכן: 11 באפר׳

הילדים בסדר גמור



הייתי בתצפית באחת הכיתות בבית ספר, הקניית שפה ואחריה תרגול.

הייתי מרוצה, הילדים היו קשובים, ההתנהלות של הילדים באמת השתפרה מהפעם האחרונה שראיתי ההקנייה זרמה וגם התרגול אחריה ובעיקר הם נהנו.


ישבתי בצד מסתכל על אחת הילדות שבעקבות מספר שיחות של צוות הכיתה רציתי לראות ולהוסיף את התובנות שלי. מצאתי את עצמי של כל שנייה רוצה לקום ולהגיד לה, עצרי עושים ככה, או לא ככה, או את זה כותבים פה, או המורה שלך מדברת. אולי זה בגלל שאני עוסק בחינוך הרבה שנים ובאמת ראיתי את הטעויות מול העיניים. ואולי בגלל שאני פשוט מתערב סידרתי.

בסוף הערתי רק פעמיים - זה יפה לאור העובדה שההקנייה והתרגול זה 2700 שניות כלומר 2700 פעמים שרציתי להתערב.


כאיש חינוך אני פוגש את הדילמה הזו כל יום, במפגשי הצוותים אנחנו מדברים על הדילמה הזו, שואלים מה נכון, איך נכון ומוצאים שזו בעיקר עבודה שלנו, בפנים. העובדה שאנחנו יודעים שצריך לאפשר לילד לא מונעת את האינסטינקט הבסיסי לרצות להתערב. מן הסתם אתם מכירים את זה גם כהורים.


כמו תמיד בחיים דילמת ההתערבות נובעת מקיומן של שתי הנחות יסוד סותרות לכאורה :

-  אם ילד יעשה שוב ושוב אותה טעות הוא יסגל לעצמו תבנית של טעות. זה יכול להיות תבנית תנועתית באומנויות לחימה ויכול להיות תבנית קוגניטיבית של רכישת קריאה או תרגול חשבון.


ולעומתה


-  איך ילד ייצר חווית עצמאות ותחושת מסוגלות אם תתערב כל הזמן. מתי נכון לתת לו לטעות, ליפול ולקום כדי שילמד שאפשר, אז חשבתי על "מפת דרכים למורה המתערב השואף לא להיות סידרתי" ( שם ארוך למפה- תתמודדו )

היא מנוסחת בלשון זכר כי כתבתי אותה בשבילי.


1-    האם יש איש מקצוע שאחראי על התהליך. בניגוד לאינסטינקט אנחנו לא יודעים הכול, בשביל זה יש מורה בכיתה. אז אם יש מורה, תן בה אמון או שתוציא את הילד מהמסגרת. ואם בכל זאת אתה סקרן, תשאל את הדמות המקצועית. אבל תבוא בטוב, ממקום שבאמת רוצה לדעת לא ממקום שמבקר ובטוח שהוא יודע יותר טוב, נשמע קל, אולי לכם, לי לא כשזה נוגע לילדים אני יודע הכי טוב- אז לא. אם תבוא ממקום סקרן, אני כמעט בטוח שתקבל הסבר ברצון.

אם אין – עבור לשאלה הבאה

2-    בדוק עד כמה הטעות עלולה לפגוע בילד או בסביבה שלו. איך יודעים ? זה עניין של חשיבות התהליך, הגיל של הילד או כל פרמטר שנראה לך חשוב ויש לו הסבר הגיוני. שגיאות כתיב לדוגמא אין מה לתקן בכיתה ג' לדעתי , אח"כ ? זה תלוי.

3-    האם דיברת בעבר עם הילד על הטעות – אם כן מה קרה מאז

4-    האם יש מגבלה , קושי אובייקטיבי שלא חשבת עליו שעומד מאחורי הטעות, כלומר, אולי זו לא טעות

שאלת ,בדקת והחלטת לתקן :

1-    לעולם לא בנוכחות רבים

2-    נסה להגדיר את התיקון כשאלה, תגיד יואב בתרגיל של הבעיטות הרגל צריכה להיות ישרה או לא? ניסוח כזה מאפשר לילד לעשות רפלקציה על עצמו, לתקן בעצמו ולהרגיש גאה ומסוגל

3-    מצא את העיתוי המתאים – תיקון טעות קשה יותר מלמידת משהו חדש, יש בו "מחיקת למידה" ואחריה למידה, זה דורש קשב. אין מה לתקן ילד כשהוא בהתלהבות, עייפות או כל הסחת דעת אחרת

4-    מינון – אל תתקן 20 דברים בבת אחת – תפסת תיקון לא תפסת

5-    לאחר התיקון בקש מהילד לבצע מחדש בצמוד לתיקון אחרת זה מילים ולא חוויה

ולבסוף עצה אחרונה

אדוני איש החינוך המדופלם, אם אין לך יכולת להתאפק וכל הגוף שלך זועק לתקן, משהו בפרופורציות שלך השתבש, הילדים בסדר גמור.



To boost the post’s SEO, include a keyword in the title.

 

 

 

 

 

 





8 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page