המהות המתמשכת של האני
"סנדלר הולך יחף", אף פעם לא הבנתי את המשפט הזה, למה מתכוונים , שהסנדלר לא יודע לסנדלר לעצמו ? שלסנדלרים יש כפות רגליים עבות במיוחד? לא הבנתי? עד שיואב נולד.
שני הגדולים שלי היו דוגמאות לשגר ושכח הורי, לא זוכר ביקורים בבית ספר, בעיות, קשיים, הכל היה חלק. עם יואב זה אחרת, הוא ילד מקסים, חכם וכל הסופרלטיבים שהורים אוהבים לתת לילדים שלהם, אבל קשה לו להתרכז, קשה לו לקרוא, היו לו טנטרומים, קשה לו לחלוק לפעמים...ילד! ואני לא ידעתי להתמודד עם זה. עשרות פעמים מצאתי את עצמי שוכח את כל מה שהטפתי לו, את כל מה שהצלחתי ליישם עם תלמידים בכיתות, עם הצוותים שניהלתי, עם בני אדם שפגשתי.
בדומה לסנדלר שמתקשה ליישם את כישוריו על עצמו, גם אנחנו לעתים מתקשים לגייס חלקים ממהותנו הבסיסית ולהביא אותם לידי ביטוי בכל ההקשרים והתפקידים בחיינו. זה נובע מההבחנה בין המהות המתמשכת שלנו לבין האופנים השונים שבהם היא מתבטאת במצבים שונים
קשה לנו לעשות "העברת איכויות" ממקום אחד לשני. קשה לי מול יואב לעשות העברת איכויות המחנך כך שיהפכו לאיכויות ההורה.
אנחנו יכולים להיות האנשים הכי יצירתיים בעבודה והכי מקובעים בבית, הכי אמיצים בקבלת החלטות עסקיות והכי מבועתים מקבלת החלטות רגשיות.
בשנים הראשונות של הניהול אמר מי שאמר לי שאני חייב לעשות הפרדה בין ניר האדם לניר המנהל. נשמע הגיוני, אני בתפקיד ו"האצילות מחייבת". אבל זה גרם לי לנסות להיות דברים שאני לא ולשכוח רפרטואר שלם של תכונות ויכולות שהביאו אותי להיות מי שאני ואולי גם לתפקיד מלכתחילה.
אדם אינו מתחיל ונגמר בתפקיד שהוא ממלא, יש בו סל של מופעים ואם רק יידע להפוך את המופעים הללו למאגר של יכולות אז פתאום ניר יצליח להבין איך שיעורי גיטרה עוזרים לו בבית ספר, איך אימוני לחימה קשורים להורות.
הבצל הזה היא אני
התנסות מתמשכת בהעברת איכויות תגלה עם הזמן יכולה לייצר דבר חשוב נוסף. ככל שאתבונן במופעים השונים של "האני" אוכל לגלות מה עובר כחוט השני בין כל המופעים.
האדם נמצא בסיטואציות שונות ומגוונות בחייו, כל סיטואציה מבקשת ממנו ללבוש ביטוי אחר של האני שלו, בבגרותו ימצא האדם שיש בו את האני כהורה, האני כבן זוג, האני כעובד, האני כיוצר. אך מה משותף לכל הביטויים האלו והאם אפשר ללמוד מביטויים אלו כיצד לקיים את אותה העברת איכויות מביטוי אחד למשנהו.
כלומר אדם יצירתי מתבונן על המציאות כמו שף שנכנס למטבח, מסתכל על מה יש במקרר ומחליט איזו "יצירה" יעשה היום. פעם הבצל הוא מתוק ופעם הבצל מוסיף נגיעה של חריפות, הבצל הוא אותו בצל, האדם הוא אותו אדם.
הסוד של השף הוא שהוא מכיר לעומק את האיכויות השונות של הבצל ומכאן הוא יודע מה בצל יכול להביא לכל תבשיל. אך הבצל הוא אותו בצל יש לו את הבצליות שלו, כשם שלכל אדם יש את האני שלו.
לבצליות של הבצל אני קורא המהות המתמשכת של העצמי. לבצל כריבה, הבצל כסלט, הבצל בחביתה אני קורא מופעים של העצמי. האני כמורה הוא מופע של העצמי, יש בו גם את המהות המתמשכת של העצמי, התכונות שלי, אלו שנמצאות בבסיס ההתנהלות שלי בכל סיטואציה, נניח יכולת אמפתית, וגם את האיכויות הספיצפיות השמורות לאני כמורה, נניח היכולת להציג רעיון או תוכן במגוון צורות.
ההכרות של האדם הן עם מהותו המתמשכת, זו שחוצה את מופעי העצמי, והן עם האיכויות הנמצאות בכל אחד מהמופעים הן מתנה גדולה שכל אדם יכול לתת לעצמו.
הכרות עם המהות המתמשכת של האני תאפשר לאדם להבין מה נכון לו, מהן הנקודות עליהן היה רוצה לעבוד. מהות זו נמצאת בכל אחד ממופעי האני המשמשים כמעבדה למהות המתמשכת. דמיינו אדם שמזהה אצלו תכונה שהיה רוצה לעבוד עליה, יש לו שתי דרכים להתבונן עליה, האחת כתכונה המשויכת רק למופע אחד של העצמי, נניח מורה שאף פעם לא מגיש בזמן מערכי שיעור, תעודות וכו' השנייה כתכונה שהיא חלק מהמהות המתמשכת נניח דחיינות כתכונה שנוכחת בכל המופעים. בהרבה מקרים אנחנו מפספסים את הכוח הטמון בהבנת הקשר בין המופעים למהות המתמשכת. נוח לנו להסתכל רק על מופע אחד מבלי לשים לב שגם בבית אנחנו נוטים לדחות את התיקון שצריך לעשות בקיר. אם יבין האדם את הקשר, שינוי במופע אחד ישפיע על מופע אחר עד שיחולל שינוי במהות המתמשכת. בנוסף יוכל האדם להבין מה עובד במופע אחד, מה עזר לו להתמודד עם החור בקיר שהוא יכול לקחת להכנת מערכי השיעור.
אז איך עושים את זה
אז החלטנו ( זרמו איתי ) שהתבוננות במופעיו השונים של האני ופתיחת האפשרות להעברת איכויות, יכולה להשיג שני דברים :
1- להעביר איכויות ממופע אחד של האני למשנהו
2- להבין מתי ולמה אני מרגיש הכי שלם, במקום- מה החוט המקשר בין כל הסיטואציות בהן זה קורה.
התרשים שלפנינו הוא מפתח חשוב להבנת האופן שבו אנחנו יכולים ליצור הלימה רבה יותר בין האני המהותי שלנו לבין הדרכים השונות שבהן אנו מתבטאים בעולם.
במרכז התרשים נמצאת המהות המתמשכת של האני - מי שאנחנו באמת, מעבר לכל התפקידים והמצבים. מתחת לה, מופיעים עיגולים מופעי האני השונים - האופנים שבהם אנו מביאים את עצמנו בהקשרים שונים, כמו בעבודה, במשפחה או בזוגיות.
בכל מופע יש איכויות שאני מבטא וחסמים שאני חווה
החצים בתרשים מייצגים השפעות הדדיות. מראים שהמהות המתמשכת שלנו והמופעים הספציפיים שלה מעצבים זה את זה. למשל, אם אנחנו חווים הצלחה גדולה בעבודה, זה יכול לחזק את תחושת הביטחון והמסוגלות הבסיסית שלנו.
בנוסף, החצים מראים שאנחנו יכולים להעביר תכונות וכישורים ממופע אחד של האני למשנהו. נניח שגילינו שהיכולת שלנו להקשיב בסבלנות מאוד יעילה בהורות - אנחנו יכולים לגייס אותה גם לתפקידים הניהוליים שלנו.
העברת איכויות זו דורשת מאיתנו להכיר את עצמנו היטב בכל אחד מהמופעים. עלינו לשאול: מה מאפיין אותי כשאני עם בני משפחתי? מהן החוזקות שלי כמורה? ומהן הפנים שאני מביא לזוגיות שלי? התשובות יכולות לספק לנו תובנות יקרות מפז.
ההבנה המעמיקה של מבנה האני הזה מאפשרת לנו ללמוד ולהתפתח בצורה מואצת. אנחנו יכולים להשתמש בכל תחום בחיים כמעבדה לטיפוח המהות המתמשכת שלנו, וליישם את התובנות והכישורים שרכשנו בהקשרים חדשים ומגוונים.
זוהי הזמנה מרגשת ולעיתים מפחידה - להכיר את המורכבות הפנימית שלנו, ולרתום אותה כדי להפוך לגרסאות מלאות וחיות יותר של עצמנו, בכל מה שאנחנו עושים."
המפתח לצמצום הפער בין מי שאנחנו באמת לבין איך שאנו חווים את המציאות טמון בלמידה מתמדת על עצמנו. כל תפקיד, מערכת יחסים או מצב שאנו מוצאים את עצמנו בו הוא הזדמנות יקרה מפז להבין טוב יותר כיצד האני הפנימי שלנו בא לידי ביטוי בעולם. ככל שנהיה פתוחים ללמוד מהמפגשים הללו, כך נוכל לעצב בהדרגה חוויה אותנטית ומלאה יותר של הווייתנו.
כשהתחלתי לנהל אמרו לי שאני חייב להפריד בין האישי לבין המקצועי, זה נכון ולא נכון, זה נכון הן ברמת הגבולות שמגינים עלינו בשמירה על מערכות יחסים מקצועיות, הן ברמה העלבון שמשחר לפתחו של כל איש חינוך ומאיים להשפיע על קבלת ההחלטות שלנו אבל זה לא נכון אם ההפרדה הזו מבקשת ממני להתרחק מעצמי, למחוק חלקים במי שאני, להגיע למצב שיש מרחק בלתי נסבל בין המהות המתמשכת של האני לבין המופע הספציפי כמנהל. בהפרדה כזו אני מפסיד פעמיים, הגדלתי את הפער במקום לצמצם אותו וביטלתי את האפשרות להעביר איכויות ממופע אחד של האני לשני.
צמצום הפער בין האני לבין המציאות מתרחש כאשר מתקיים תהליך שבו יש יותר ויותר הלימה בין המהות המתמשכת של האני לבין מופעי האני השונים בחייו של אדם
כקדימון להמשך אגיד שביום שהבנתי שמופע האני כמורה הולם את המהות המתמשכת שלי כאדם הבנתי שאני מורה כעמדה בעולם וזה היה היום שהבנתי מה הייעוד שלי ומה נותן לי משמעות.
מיפוי המהות המתמשכת
קחו כמה רגעים והלכו על פי השלבים :
שלב ראשון: מפת תפקידים
רשמו ברשימה את כל התפקידים והמופעים של האני בחייכם. לדוגמא: אני כמורה, אני כהורה, אני בתפקיד הניהולי שלי.
ליד כל תפקיד, כתבו שלוש איכויות מרכזיות שאתם מביאים לתפקיד זה.
עכשיו, ציינו חסמים או אתגרים שאתם חווים בכל תפקיד.
שלב שני: מיפוי איכויות וחסמים
ביחס לכל איכות, שאלו את עצמכם: כיצד אני מפגין את האיכות הזו בתפקיד הזה? האם יש מקום אחר בחיים שאני יכול להפגין אותה?
לגבי כל חסם: האם יש איכות שהיא הנגדית של החסם שאולי אני יכול לגייס מתפקיד אחר כדי להתמודד איתו?
שלב שלישי: העברת איכויות בין מופעים
בחרו אחד מהחסמים שציינתם ושאלו את עצמכם: איזו איכות מתפקיד אחר יכולה לעזור לי להתמודד עם חסם זה?
תרשמו איך אתם מתכננים להפעיל את האיכות הזו בפועל, בתפקיד שבו חשתם את החסם.
שלב רביעי: זיהוי המהות העקבית
הסתכלו על רשימת האיכויות שרשמתם עבור כל תפקיד. האם יש איכויות שחוזרות על עצמן בתפקידים שונים?
זהו הזמן לחשוב: אילו איכויות מגלמות את המהות האמיתית שלי, בלי קשר לתפקיד או הכובע שאני לובש?
בסיום התרגיל הזה, אתם תהיו עם תובנות על המהות שלכם, האיכויות שלכם, והדרכים שבהן אתם יכולים להתמודד עם חסמים בחייכם. שתפו אותי בתובנות שלכם - הייתם מופתעים מהאיכויות העקביות שלכם?
To boost the post’s SEO, include a keyword in the title.
Comments